מה שאתם צריכים לפני שמתחילים
כדי להתחיל, כל מה שנדרש הוא ששני האנשים יפתחו את Solo2 בדפדפן שלהם. אין אנשי קשר לייבא, אין מספר למסור, אין קוד לבקש בערוץ אחר. הכל מתרחש בתוך Solo2, מוצפן מההתחלה ועד הסוף. אנחנו גם לא שומרים עם מי אתה מדבר או על מה אתה מדבר.
אם לאדם השני עדיין אין Solo2, שלחו לו קישור ל-solo2.net. תוך דקה הוא יפעיל אותו — בלי להירשם עם נתונים אמיתיים, בלי חנות אפליקציות. פותחים את הדפדפן, בוחרים שם משתמש מומצא, וכבר בפנים.
טיפ: אם הוא משתמש ב-iPhone, עדיף להתקין את Solo2 במסך הבית מההתחלה (Safari ← שיתוף ← הוספה למסך הבית). ב-iPhone, הדפדפן והאפליקציה המותקנת שומרים את הנתונים בנפרד — אם תתחיל בדפדפן ואז תתקין, תצטרך ליצור חשבון חדש. ב-Android זה לא קורה: האפליקציה המותקנת והדפדפן חולקים את אותם הנתונים.
תרחיש 1: אתם ביחד
אם אתם באותו חדר, קוד QR הוא הדרך המהירה והבטוחה ביותר. שום נתון לא יוצא מהמכשירים שלכם.
- אדם א' לוחץ על כפתור שיתוף ב-Solo2. קוד ה-QR שלו מופיע על המסך.
- אדם ב' לוחץ על סריקה ומכוון את המצלמה ל-QR של א'.
- נשמע צפצוף. בקשת החיבור נשלחת אוטומטית.
- אדם א' מאשר את הבקשה. זהו זה. המנהרה נוצרה.
מרגע זה, כל מה שתשלחו זה לזה — הודעות, תמונות, קבצים, הודעות קוליות — עובר ישירות ממכשיר אחד לשני. זה לא עובר דרך אף שרת. זה לא נשמר באף ענן. אין מטא-נתונים. זה כמו לדבר פנים אל פנים, אבל בכתב.
תרחיש 2: אתם רחוקים
אם אינכם יחד פיזית, קישור הזמנה הוא הדרך. זהו קישור שניתן לשלוח בכל דרך — אימייל, WhatsApp, SMS, Telegram, דף כתוב בעט. האמצעי לא משנה. החשוב הוא שהאדם השני יפתח אותו.
- אתם לוחצים על שיתוף ב-Solo2 ומעתיקים את קישור ההזמנה.
- שולחים את הקישור הזה לאדם השני באמצעי המועדף עליכם.
- האדם השני פותח את הקישור. אם כבר יש לו Solo2, הוא מתחבר ישירות. אם לא, זה מדריך אותו ליצור את חשבונו בדקה אחת.
- אתם מאשרים את הבקשה. המנהרה נוצרה.
הקישור מכיל את קוד הקישור שלך, שהוא קבוע ואישי. הוא אינו חושף את שמך, זהותך או פרטיך. הוא רק מאפשר למישהו לשלוח לך בקשת חיבור, ואתה מחליט אם לקבל אותה. אנחנו גם לא שומרים עם מי אתה מדבר או על מה אתה מדבר.
מה אם אני רוצה להזמין מישהו שלא מכיר את Solo2?
בדיוק אותו דבר. קישור ההזמנה עובד הן למשתמשים קיימים והן לאנשים חדשים. אם האדם שמקבל את הקישור שלכם אין לו חשבון, הקישור עצמו מוביל אותו ליצירת אחד. תוך פחות מדקה יש לו Solo2 עובד ובקשת החיבור איתכם מוכנה לאישור.
אין צורך להוריד דבר מאף חנות. אין צורך לתת את מספר הטלפון. אין צורך לאמת אימייל. רק בוחרים שם משתמש — שיכול להיות מומצא — וסיסמה. זה הכל. אין מחסום כניסה.
למה זה שונה
בכל אפליקציית מסרים אחרת, התחברות למישהו כרוכה בשיתוף משהו אישי: מספר טלפון, אימייל, פרופיל ציבורי. המידע הזה נשמר בשרתים של החברה שמנהלת את השירות. הם יודעים מי מדבר עם מי, מתי, באיזו תדירות.
ב-Solo2, התחברות עם מישהו אינה דורשת מסירת פרטים אישיים. נקודת המפגש שלנו עוזרת לשני מכשירים למצוא זה את זה, כמו מי שמציג שני אנשים במסיבה והולך. אנחנו לא שומרים עם מי אתה מדבר או על מה אתה מדבר. ברגע שהמנהרה נוצרת, התפקיד שלנו מצטמצם למינימום.
זה לא סלוגן. זו הארכיטקטורה. ואי אפשר לשנות את הארכיטקטורה עם עדכון של תנאי השירות.