כתוב קודם, שלח אחר כך

האינסטינקט שצריך לשנות

כשאתה פותח אפליקציית הודעות רגילה, האינסטינקט הוא לחכות שהחיבור יופיע ואז להתחיל להקליד. זה הגיוני: אנחנו רגילים שהשרת תמיד שם, מוכן לקבל. אתה מקליד, שולח, וההודעה יוצאת מיד כי יש שרת שמחכה בצד השני.

ב-Solo2 אין שרת שמחכה. החיבור נוצר ישירות עם האדם השני. ולפעמים, האדם השני עדיין לא מחובר. האינסטינקט אומר: 'אחכה שהוא יתחבר ואז אכתוב.' אבל האינסטינקט הזה מבזבז לך זמן.

כתוב כאילו זה מכתב

ב-Solo2 אפשר לכתוב הודעות בכל זמן, גם אם המנהרה לא פעילה. פתח את השיחה, כתוב את כל מה שצריך לומר — הודעה אחת, חמש, עשרים — והשאר את זה שם. כל הודעה נשמרת במכשיר שלך, ממתינה. כשהאדם השני מתחבר והמנהרה מופעלת, Solo2 שולח את כל ההודעות הממתינות בבת אחת. אוטומטית.

זה כמו לכתוב מכתב שלם לפני שהולכים לתיבת הדואר, במקום ללכת לתיבת הדואר ולנסות לכתוב בעמידה. אתה חושב בשקט, מארגן מה שאתה רוצה לומר, וכשהרגע מגיע, הכל יוצא בבת אחת.

למה זה מהיר יותר ממה שנראה

אם אתה מחכה לחיבור כדי להתחיל לכתוב, הזמן הכולל הוא: המתנה לחיבור + זמן כתיבה + זמן שליחה. אבל אם אתה כותב בזמן ההמתנה, הזמן הכולל הוא רק: המתנה לחיבור + שליחה מיידית. חסכת את כל זמן הכתיבה כי זה כבר היה מוכן.

בפועל, זה אומר שכשהמנהרה מופעלת, השיחה מתחילה מיד. ההודעות שלך מגיעות כולן בבת אחת והאדם השני יכול להתחיל להגיב מיד. אין המתנה אחרי ההתחברות. כל עבודת הכתיבה כבר נעשתה מראש.

שימושי במיוחד בנייד

בנייד, חיבור המנהרה עלול להיות יותר לסירוגין. מערכת ההפעלה עלולה לסגור את האפליקציה ברקע כדי לחסוך בסוללה. הקליטה יכולה להשתנות. כל זה נורמלי וזה חלק מהאופן שבו טלפונים ניידים עובדים — זו לא בעיה של Solo2.

אם אתה כותב את ההודעות לפני שיש חיבור, אתה מנצל את הרגע למקסימום. כשהמנהרה מופעלת — אפילו לרגע קצר — כל ההודעות יוצאות בבת אחת. גם אם החיבור נמשך רק כמה שניות, ההודעות שלך כבר כתובות ומוכנות לצאת. זו הדרך היעילה ביותר להשתמש ב-Solo2 בנייד.

שינוי קטן בהרגל, שיפור גדול

הטיפ הזה נראה קטן, אבל הוא משנה לחלוטין את החוויה. במקום לבהות במסך ולחכות שהאדם השני יתחבר, אתה כותב מה שצריך וממשיך הלאה. Solo2 מטפל בשאר. זו תקשורת אסינכרונית חכמה: אתה מספק את התוכן מתי שאתה רוצה, Solo2 מעביר אותו מתי שהוא יכול.